את מיזם להעז אני מכירה מקרוב כבר 6 שנים. למדתי תואר ראשון בחינוך מיוחד במכללת תל חי ושנתיים הייתי מלגאית בתכנית להעז ביחד בחצור הגלילית אשר פועלת למען פיתוח קריירה בקרב אקדמאים בעיר. לאחר סיום התואר הראשון התחלתי ללמוד תואר שני בניהול מערכות חינוך באוניברסיטת בן גוריון. עם המעבר לדרום עזבתי את להעז ביחד- חצור ועברתי לתכנית להעז קדימה באופקים אשר מטרתה היא עידוד לשירות משמעותי בקרב בני נוער, שם אני עדין מלגאית. גם בחצור וגם באופקים מרבית תפקידי סובב סביב גיוס מתנדבים לתכניות השונות. אני מאמינה בכל ליבי כי פיתוח וקידום המשתתפים נעשה בדרך הטובה ביותר על ידי המפגש שלהם עם המתנדבים השונים אם זה דרך הרצאות, יעוץ אישי או ליווי כמנטור. לכל מתנדב סיפור אישי, ניסיון שצבר וראיה רחבה על החיים וזהו אוצר שאין לו תחליף עבור המשתתפים. בשנה האחרונה, מלבד גיוס מתנדבים לתכניות אני מובילה קבוצת בנות מכיתה יב בתכנית "מצוינות בשירות", תכנית אשר מטרתה היא עידוד לשירות משמעותי על ידי סדנאות וליווי צמוד של מנטוריות. בכל מפגש אני רואה כיצד הבנות מתפתחות, מתבגרות ועוברות להיות אקטיביות בכל הנוגע למסלול החיים שלהן. אני מרגישה כי כל מפגש הוא עוד צעד לעבר ההצלחה האישית שלהן.

ענת בידץ, בוגרת היחידה משנים 1986-1988 בהן שירתתי. כיום, מנהלת את מחלקת הפיתוח וניהול הידע בעמותת "בעצמי" - עמותה הפועלת לצמצום העוני והפערים החברתיים בישראל, ע"י שילוב וקידום בתעסוקה של אוכלוסיות מודרות ומעוטות הזדמנויות. באופן טבעי, מעצם מקצועי כיועצת תעסוקתית, מתוך חיבור עמוק לעשייה של "להעז ביחד" ולפעילות של המסדר, שמחתי להשתלב ולהתנדב בהעברת סדנאות למשתתפי התכניות. פגשתי צעירים חדורי סקרנות ורצון ללמידה, בעלי שאיפות ותקווה לעתיד טוב מבחינה אישית ותעסוקתית, כמו גם - צוות רכזות ואנשי צוות מסור, אכפתי ונעים מאד. מכל מפגש למדתי יותר ויותר על זכותו של כל אדם לממש את עצמו בתעסוקה מיטבית, העונה לכישוריו ושאיפותיו ומאפשרת לו פרנסה בכבוד והתרגשתי להיות שותפה לתהליכים המשמעותיים האלה בתכניות.

לפני שנה קיבלתי טלפון מרכזת להעז בחצור הגלילית: 'האם אתה מוכן ללוות טיול שביל ישראל עם ילדי תיכון בחצור'? היססתי, חשבתי, אבל בסוף העזתי. את היום הזה אני זוכר כמשמעותי מאוד בעיקר עבוד נער מיוחד שהתחברתי אליו, אבל עוד יותר מכך- היום הזה היה משמעותי עבורי! יום אחד קטן בחיים, אבל משמעותי עבור הרבה אחרים. אל תהססו, פשוט תצטרפו. ברק פלג, שחקן לשעבר בנבחרת ישראל בכדורסל ומאמן בליגת העל.

תחילת 2018 יצאתי לחופשת פרישה מהצבא. בקיץ תמי כבר ביקשה ממני שאצטרף לתוכנית, ואקח על עצמי ללוות משתתפת שזה עתה סיימה תואר ראשון בתל חי. ברגע הראשון, זה נראה לי קצת מוקדם ולא כל כך נכון, אבל לקחתי לי רגע למחשבה… לאחר שבוע הגיע מתמי עוד טלפון : "חסרים לנו מתנדבים, התכנית כבר מתחילה ואני צריכה אותך". מודה שבשלב הזה כבר הרגשתי שלא בנוח לסרב ונענתי לאתגר. עכשיו, כשהחלק הפורמאלי של התהליך נגמר והקשר בנינו ממשיך מתפתח ונשמר, אנסה לשתף לכם כאן מהמעט שאפשר. בתהליך סדור וקצר של כמה מפגשי ליווי בודדים, ממוקדים ונעימים, קיבלנו מהצוות של "להעז ביחד" בחצור, כלים וטיפים פשוטים וטובים ליצירת הקשרים והתהליך. משם יצאנו לדרכנו… כל אחד מאיתנו הביא את עצמו, את חוויותיו ואת ניסיון חייו למפגשים ולקשרים שנוצרו והתפתחו. המפגשים נקבעו בינינו ישירות בתדירות המותאמת לנו, ובנוסף להם התקיימו כל העת שיחות - שיתוף והתיעצויות בדילמות של התנהלות, קבלת החלטות, ניתוח סיכונים, סיכויים, ובנושאים אישיים מגוונים. במבט לאחור, עלו דברים חשובים ועמוקים שתרמו והובילו להתמודדות מרגשת שלה עם הפחדים, הקשיים והמשברים שמזמנת בחירתה ותחילתה של קריירה, ושמזמנים לכולנו החיים ... בתקופה הקצרה מאז החלו בינינו הפגישות *"העזה"*, והצליחה בגבורתה המשתתפת שליוותי לגרש ולהיפרד מכמה פחדים ישנים וחדשים, לאסוף כוחות, להשלים את התואר ואת כל החובות. הוסיפה להתאמן ולעשות ספורט. עברה לסביבת מגורים יותר מותאמת ונעימה. חיזקה וחידשה קשרים עם כמה חברות, חברים, עם המשפחה ועם ההורים. הוסיפה לפעול במסגרת התנדבותית, ולחזור עם חווית מעצימות של תרומה והשפעה. וכל זאת במקביל למשימה העיקרית; להתמקד ולמקד לעצמה- ממה היא הכי רוצה להתחיל מתוך מפת השאיפות, העיסוקים והחלומות שהכינה לעצמה בפגישות שלנו ... צעד צעד, לצד חששות רבים, סיימה מוקדם למועד המתוכנן ובדרך מאוד מכובדת ויפה, עבודה שכבר מיצתה ואף זכתה, לברכה להמלצה ולתמיכת הממונים עליה והתקבלה לעבודה חדשה שמאוד רצתה, כזו המאתגרת ומשלבת את יכולותיה ואת היעדים להעצמה וחיזוק שמיקדנו יחד במסגרת של תפקיד חינוכי ניהולי (משמעותי ראשון שלה). חשבנו יחד על הכניסה לתפקיד תוך מתן דגש על דברים שהיו חשובים לה לחזק בצד הבין אישי, בליווי החברתי ולקראת בניית צוות, והעמקת השיח הפתוח, הכשרה, חניכה ופיתוח של הפרטים והקבוצות שתוביל. לאורך התהליך, ביקשתי ממנה לכתוב ולשלוח תובנות אחרי הפגישות שלנו והיתה לכך תרומה רבה להמשך ולמיקוד המשותף. בנוסף, הזמנתי וקיבלתי ממנה משוב על הדברים שהבאתי מה מתאים לה יותר ופחות, ועשינו יחד את התאמות. זכיתי לפרגון מרגש ומעצים, מהסוג שרק מתנדבים זוכים על האכפתיות והמעורבות שלי בתהליכים ובחיים שלה. אז מה אפשר עוד לבקש ?! מודה לתמי, לחברים במיזם "להעז" ולעמותה על חוויה מדהימה, על הזכות שניתנה לי לעשות טוב ולהמשיך ולהעביר הלאה במסגרת קסומה זו את העצמאות, האחריות, היוזמה, ההעזה, העשיה ואת תחושת וחווית המסוגלות והערך בה זכינו כולנו ביחידה. מזמין אתכם להצטרף, לתרום מניסיונכם, משלכם, את חלקכם ולא פחות מכך- להתרם.

אורי פינטו. בן 46 , נשוי ואב לארבעה. אני יזם חברתי. בחיי המקצועיים עסקתי בפיתוח וניהול של יזמות עם אופי חברתי-כלכלי בתחומי חינוך, תעסוקה, קהילה ורווחה. בין היתר הייתה לי הזכות להקים ולנהל את "להעז" המיזם החברתי של בוגרי היחידה והיחידה הסדירה ביחד עם יריב יערי כמנהל שותף, מנכ"ל העמותה ועם חברי המנהלת המובילה. כיום אני מנכ"ל אשכול נגב מערבי ומתנדב ב"להעז". "להעז" מאפשר לנו לייצר מפגש מפרה ומשמעותי בין אנשים שונים, בגילאים שונים ומרקעים שונים. אני מאמין שהמיזם נוגע באתגרים הגדולים ביותר שלנו כחברה – היכולת ליצור ערבות הדדית ולכידות חברתית מתוך הכרות אמיתית של כל קבוצות החברה זו עם זו, ומעבר לכך לפעול יחד למען עתיד טוב יותר לכולנו כאן. המיזם רותם את ההון האנושי, התרבותי, הכלכלי והחברתי של בוגרי היחידה, חייליה ורבים נוספים ומנתב אותו ליצירת שינוי חיובי אמיתי בסביבת חייהם. באופן אישי, כמנהל וכמתנדב במיזם, "להעז" הזכיר לי פשוטו כמשמעו – שתמיד תמיד כדאי וצריך להעז, וגם אם לפעמים יש הפסדים או כשלונות הם תמיד חלק מהסיפור השלם של הניצחון. הפעילות בלהעז עזרה לי להציב בפני עצמי אתגרים חדשים, ולחלוק אותם עם אחרים באופן שהיה משמעותי ומיוחד עבורי ועבורם כאחד.

ההתנדבות בהלעז נתנה לי אפשרות לחוות את הילדים מאוכלוסיות שונות - גם בנות מהאולפנה וגם נוער מהמקיף, לחוות את הקשר של היחידה לאופקים, לראות את הפעילויות החברתיות של העמותה מעבר לעבודה שנעשית מאחוריי הקלעים. זאת הייתה הזדמנות טובה לצאת לטיול בשטח שזה משהו שמדבר אליי ודרך זה לראות איך גורמים לילדים להתחבר לטיול בצורה אחרת, להתמודד עם הקשיים של לינה בשטח, הליכה, עייפות ולראות איך הם מפתחים עצמאות ותחושת מסוגלות. כיף לראות את הקשר בין המתנדבים לילדים לאורך הטיול ומורגש שזה קשר שמשמעותי מאוד עבורם גם לכל אורך השנה. רוני יבזורי, שירות ביחידה בשנים 2012-2016.